כללי

סיפור ליום כיפור

22/09/2015 – ט׳ בתשרי תשע״ו  

רוצים לדעת למה קלרה הוציאה לשון?

ולא רק קלרה. גם סבטלנה. וסופיה. ואפילו טטיאנה.

והכי מוזר בסיפור, שכל זה קרה דווקא ביום כיפור. לך תבין את זה.

זה מה שקורה כשאתה חי במקום שבו יום כיפור הוא יום עבודה רגיל וחובה להתייצב בעבודה. אם זה לא מספיק, אסור לך בכלל לגלות שום סממן דתי. אבל מי יכול לנצח את הלב היהודי?!

זה מה שקרה לקלרה. היא חיה ברוסיה תחת השלטון הקומוניסטי, והייתה מורה בבית ספר ממלכתי. ביום כיפור חייבים להופיע בלי משחקים. אוי ואבוי למי שיעז לדבר על דת. בשביל זה יש את סיביר ועוד כמה "מתנות" מהק.ג.ב. הידוע באדיבותו…

אבל קלרה היא יהודיה. וליהודי יש לב יהודי. בהפסקה, כאשר צוות ההוראה התכנס בחדר המורים (או יותר נכון "חדר המורות"), היא פגשה את החברות היהודיות. גם הן צמו. אבל אי אפשר לדבר על זה. אז מה עושים?

הבנתם נכון, הן פשוט הוציאו לשון אחת לשניה. זו הייתה לשון חיוורת, של מישהו שלא אכל הרבה זמן. כך, בצורה אילמת, סיפרו אחת לשניה – אנחנו יהודיות. אף אחד לא ינצח את הלב היהודי שלנו.

לא הייתי מאמין לסיפור אלמלא שמעתי אותו בעצמי מקלרה לפני שבוע וחצי.

היום כולנו קלרה. לכולנו יש לפעמים מחסומים שמפריעים לנו לבטא את היהדות שלנו. אבל יום כיפור הוא היום של הלב היהודי. פתאום כולם "מוציאים לשון", כלומר הכבישים ריקים, המקררים סגורים, הטלויזיה כבויה והחנויות נעולות. רק משהו אחד פתוח – הלב היהודי!!!




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Close
loading...