כללי

הבלוג השבועי – ח' בכסליו ה'תשע"ו

20/11/2015 – ח׳ בכסלו תשע״ו  

חברים יקרים,
ר׳ חיים משה אלפרוביץ היה אחד המיוחדים בין חסידי חב״ד שעלו ארצה בשנות ה30 של המאה הקודמת, איש חסיד של אמת.
פרנסה אז לא היה קל להשיג, והוא חיפש דרך להתפרנס מיגיע כפיו כדי שיוכל להניח לחם על השולחן למשפחתו.
׳מפעלי ים המלח׳ רק קמו אז והוא מצא שם עבודה. הייתה זו עבודה פיזית קשה שלא בדיוק התאימה ליכולות שלו, אבל הוא נסע ועבד והגיע לביתו אחת לשבוע עם פרנסה, וזה מה שחשוב.

יום אחד התפנתה משרה משרדית במפעלים והמנהלים קראו והציעו לו אותה באמרם: קשה לנו לראותך כך מתאמץ, במשרד יהיה לך יותר קל.
להפתעתם, ר׳ חיים משה סירב, ומיד הסביר:  העבודה הפיזית אכן קשה, אבל בה רק הידיים עובדות ואילו הראש פנוי לדברים חשובים באמת, תורה ועבודת ה׳. אם אעבוד במשרד, יהיה לי אמנם קל יותר, אבל הראש, הראש גם הוא יהיה תפוס בענייני העולם הזה. אני מעדיף ידיים עסוקות וראש פנוי.
השבוע בפרשה מסופר על יעקב אבינו, שהגיע לחרן וכששכב לנוח לקח "מאבני המקום וישם מראשותיו". מסביר רש"י: "עשאן כמין מרזב סביב לראשו, שירא מפני חיות רעות".
הרבי מבאר, שיעקב לא פחד מחיות רעות במובן הפשוט של המילה, אלא יעקב חשש מחיות רעות במובן הרוחני, מרוחות רעות ומהצד הרע שבעולם, שמאיים להשתלט על המחשבה ועל ההתנהגות של האדם. הוא חשש מכניעה לעולם החומר, התמסרות והתמכרות למה שהחברה דורשת, והחברה בחרן לא בדיוק התאימה לאיש שבמהותו הוא ׳איש תם יושב אהלים׳. וזה ברור, שבשביל להישמר צריך לשמור ולהגן על הראש, ולכן עדיף שהידיים יהיו עסוקות אבל הראש יהיה פנוי.
דומני שהמסר כאן ברור ומובן מאליו.
שבת של שלום ושלווה שתהיה לכולנו,
הרב זלמן וישצקי




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Close
loading...