כללי

הבלוג השבועי – ו' באלול ה'תשע"ה

21/08/2015 – ו׳ באלול תשע״ה  

חברים יקרים,
מגיע לנו מזל טוב. בננו משה שיחי' נעשה בר מצווה, הוא מציין 13 שנים להולדתו. כבר התרגלנו במשך השנה לשמוע אותו מתאמן על קריאת התורה וההפטרה, שמענו אותו משנן בעל פה את מאמר החסידות שנהוג לומר ביום הבר מצוה, והשבת, השבת זה יקרה, הוא יעלה לתורה ויקרא את הפרשה וההפטרה, ואנחנו מתפללים לה' שיצליח בזה.
ככה זה, כשילד נעשה לאיש הוא מניח תפילין, עולה לתורה ונספר מעתה למניין.
אבל יש עוד משהו שהוא חווה, לא משהו שכולם זוכים לו, אני מניח שזה משהו ששמור רק לחבדניקים.
זה היה לפני שבועיים, שבת פרשת עקב הייתה השבת שבה הוא בעצם נהיה בן 13. הוא נולד בכג' אב.
ליל שבת בביתו של אחי שלמה בכפר חב"ד, היו שם איתו כעשרה בני דודים שלו, מרוסיה ומטטרסטאן, מאוקראינה וכמובן מארץ הקודש, היו גם הסבים והסבתות, גם אני הייתי איתו. לא הייתה זו מסיבה גדולה, סתם ארוחת שבת שהבר מצווה שולבה בה, סתם בר מצווה, כמו פעם, בלי מצלמות וללא תכניות.
הוא עשה קידוש ראשון, פרס את החלה ראשון, סבא ישב משמאלו וזיידע מימינו, סבתא בצד אחד ובובע בצד שני ואבא גאה ומרוגש מולו. לא משהו מיוחד, סתם בר מצווה, כמו פעם.
רגע לפני שהגיעו הדגים, סבא מזג והגיש לכל אחד כוסית קטנה עם מעט וודקה בתוכה, כי לא באמת אפשר להתחיל סעודת שבת בלי לומר לחיים, בטח לא כשיש בר מצוה. אבל מיישה לא היה מוכן לזה. לקריאת התורה הוא התכונן, את המאמר הוא למד, אבל לשתות כוסית וודקה, לזה הוא לא התכונן.
׳אני לא יכול לטעום את זה אפילו׳, אמר. ׳ובכלל, הרגע שתיתי כוס יין לקידוש. אני בשמחה אומר לחיים, זה יכול גם להיות בכוסית קטנה שכזו, אבל שיהיה בה קולה או מים, לא וודקה׳.
׳מיישה, לחיים אומרים על וודקה׳, אמר לו סבא משמאל. ׳מיישה, אתה כבר בר מצווה, כבר לא ילד, אתה חוסיד, חסידים אומרים לחיים׳, אמר לו זיידע מימין. וכשהוא הישיר את מבטו אלי והבין שגם אבא שלו לא יכול פה לעזור לו, הוא פשוט לקח את הכוסית בידו, אמר 'לחיים' וטעם את המשקה המר בעל ה60 אחוז מים. 'לחיים ולברכה' ענו כולם, ואני יושב שם מולו ומבין שזהו רגע מכונן, סוג של כור היתוך חסידי לילד שוויצרי חמוד.
אילו רק היה יודע ש'וודקה' זה רק השם הרשמי של הנוזל המר הזה, קוראים לזה בכלל 'משקה'. ואף אחד לא שותה וודקה, אנשים רק אומרים לחיים. זו בכלל לא שתיה, זו אמירה.
בהגדה של פסח נהוג להגביה את הכוס כשאומרים את ה'והיא שעמדה לאבותינו ולנו'. חסידים היו מצביעים על הכוס המוגבהת ואומרים 'והיא שעמדה', ׳היא׳ זו הכוס, כוסית הלחיים הזאת היא שעמדה לאבותינו ולנו ברגעים של כאב כמו גם ברגעים של שמחה, כוסית הלחיים הזו הייתה הדבק שלנו בהתוועדויות מחתרתיות ברוסיה הסובייטית.
אמרנו דברי תורה, חיזקנו זה את זה ושרנו ניגוני דבקות מלאי רגש, ובסוף הערב ידענו שאנו יוצאים לעוד יום של מלחמה על יהדותנו, ובזכות הכוסית הזו, תהיה זו מלחמת ניצחון. היא זו שבזכותה הצלחנו לשמור על יהדות הדממה.
כוסית זו ידעה להערים על משמר הגבול הרוסי ששמר בעוז על מסך הברזל, כי בזכות הכוסית של הלחיים הפליגו החסידים מההתוועדות המחתרתית בסמרקנד, היישר אל הרבי ל770 איסטערן פארקווי שבברוקלין.
גם סבא וגם זיידע שלו היו ילדים יתומים חיים לאבא שנשלח לארץ גזירה בעוון היותם חסידים שלא מוותרים. וכשהם מגישים לו כוסית ואומרים 'תגיד לחיים' הם יודעים טוב מאוד את כוחה של הכוסית, אויי כמה שהם יודעים.
ובשבת הקרובה, חברים יקרים, קחו כוסית ואמרו עמנו לחיים, אחלו לנו שנרווה ממיישה נחת חסידי, שיגדל להיות חסיד ירא שמים ולמדן. כי הכוסית, זה אתם כבר יודעים, כמוה כמטוס סילון, אין לה מגבלות של גאוגרפיה.
מזל טוב,
שבת שלום,
זלמן וישצקי

,




כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

Close
loading...